אני זוכרת את הפעם הראשונה שהחלטתי לנסוע בשבת. 
זה היה מפחיד, חשבתי שאלוהים הולך להעניש אותי.
אני זוכרת את הפעם שהדלקתי קומקום בשבת וגיליתי שפשוט לא קורה כלום. 
זה גרם לי עוד יותר להעמיק בשאלות ולרצות לקבל תשובות.
האמונה שלי התערערה, כי כל מה שאני מכירה פשוט השתנה. 

זה פתח אותי למסע חדש שנקרא: עצמאות רוחנית.
במסע הזה, האמונה שלי לא תמיד הייתה יציבה, 
באתי והלכתי ממנו, חקרתי אותו. 
חקרתי את היחס שלו אליי כשאני עוזבת, חקרתי אם הוא מקבל אותי באמת כשאני חוזרת. 
בסוף תמיד התקבלתי באהבה כשחזרתי הבייתה.

באתי מסביבה חילונית, אבל אני היחידה שגדלתי על שמירת השבת. 
הייתי שונה בנוף. 
בגיל 13 החלטתי שמשהו לא עובד לי כמו שאני רוצה. 
זה כבר לא הרגיש לי נכון להישאר בבית בזמן שכולם מטיילים בימי שבת.
כשהתבגרתי, זה שם אותי במקום מבלבל כי לא הצלחתי להגדיר את עצמי, לא הצלחתי להבין מי אני? 
יש כאלו שמבחינתם אני חילונית כופרת, הרי אני נוסעת בשבת,
אבל עבור אחרים אני דתייה מתחרדת. 
הגעתי למצב שאני שמה מסיכה לכל סוגי האוכלוסייה, 
אני משנה את העור שלי בהתאם לסביבה שבה אני נמצאת באותה נקודה. 

לא הייתה לי שפה ברורה עם עצמי, הרגשתי שאני מתחילה להתבייש בחלקים שבי. 
מול סביבה דתית הרגשתי שאני מתביישת בסממנים החילונים שבי. 
מול סביבה חילונית התביישתי בחלקים המאמינים שבי.
נתתי לתבניות להגדיר את מי שאני, בהתאם למצב הרוח של האנשים סביבי – וזה המחדל הכי גדול. 
אני הייתי עבד של התבניות האלו, במקום שהתבניות יעבדו בשבילי. 

התפכחתי בשלב מאוחר יותר ויצאתי לעצמאות רוחנית מלאה. 
עצמאות רוחנית לא יכולה לבוא עם תבניות, אלא אם כן הן משרתות אותי במסע. 
אני לא דתיה ולא חילונית. אני גם לא מסורתית. 
אני יהודייה מאמינה. 
יודעים מה? אני אפילו לא מאמינה, אני יודעת את ה'. 
אמונה היא דבר שאי אפשר לתפוס במוח, ידיעה היא דבר שניתן. 
אני יודעת את ה', אין לי ספק בכוח העליון גם לא לשבריר שניה. 
הדת היא כלי, שדרכו ניתן לחיות אורח חיים רוחני בעולם גשמי. 
אבל לא עבור כולם הכלי הזה מדוייק.
והרי האמונה שלי היא בבורא עולם, לא בדת. 
בעיניי יהדות, היא לא רק דת. היא הרבה מעבר לזה.
יהדות היא מדרגה רוחנית, והיא מביאה איתה זכויות אבל גם לא מעט חובות. 
אדם יהודי יחווה לא מעט משברים, פרידות וניתוקים לאורך חייו עד שילמד להסיר כל תלות מהמציאות הפיזית שלו. 
עד שיצליח לשחרר את עצמו לחופשי ולהתחבר בקשר ישיר לאלוהים שלו. 
עד שיצליח להטמיע את האימרה: "אין עוד מלבדו". 
כי פשוט ככה – אין עוד מלבדו.
ליהודי יש צינור ישיר למקור שלו – ואין שום אובייקט חיצוני שמשפיע על המזל שלו. 
זה רק הוא עצמו והאלוהים שלו. אין עוד מלבדו. 

אלוהים יעדיף אותי בעצמאות וחופש מאשר כבולה לתכתיבים, תבניות או רעיונות. 
ככה הוא ברא אותי. 
אני לרגע לא מזלזלת ולא אזלזל לעולם באורח החיים הדתי, ההפך – אני חושבת שזה כלי מבורך להתחבר לרוח. 
לזלזל בכלי הזה זה לזלזל בקדוש ברוך הוא – כי הוא לא היה מוריד אלינו את הכלי אם זה לא היה נחוץ ומשמעותי עבורנו.
לקחתי מהדת את מה שנכון לי ותואם את הדרך שלי
כשהעיקרון המנחה שלי הוא – עצמאות רוחנית. 
מה שמפר את העצמאות שלי לא  נכנס לאורח החיים שלי. 

אז אני מקפידה על מנוחה תודעתית בימי שבת – מה זה אומר? 
כמו ששנת הלילה חשובה לעיבוד המידע שצברנו במהלך היום – 
כך יום השבת חשוב לעיבוד המידע במהלך השבוע. 
זה מעין שנת הלילה של כל השבוע.
ולכן אני לא מזינה את התודעה שלי בידע חדש או התפתחות כזו או אחרת. 
אני לא עובדת בשבת, אני לא חושבת על יזמות, רעיונות עסקיים, טיפולים או כל דבר שקשור לימי חול. 
אני נותנת לתודעה שלי לנוח. 
יש ספרים שאני אפילו לא קוראת בשבת, כי אני יודעת שהם יובילו אותי לעבודה פנימית/נפשית. 
בקיצור – לקחתי את הערך של השבת ועשיתי ממנה מה שנכון לי. 
לקחתי מהדת את מה שמשרת אותי. 

ואת התבניות? השארתי לבישול בלבד. 
כי אין שום הגדרה שמתאימה לי אז הפסקתי לחפש אותה. 
והתחלתי לחיות.
אני מי שאני וככה אלוהים ברא אותי. 

והתמונה? מטיול, ביום שבת 🙂