בשנות הילדות המוקדמת שלי קיבלתי חינוך דתי.
אמנם גדלתי בבית חילוני אבל מסיבה לא ברורה החליטו להכניס אותי למסגרת דתית עד כיתה א'.
התדמית שקיבלתי בכל הנוגע לאלוהים היא איש מבוגר, עם זקן לבן ארוך ומקל ביד.
האדם הזה יכול לכעוס עליי כשאני עושה משהו אסור, ויכול לשמוח כשאני עומדת בתכתיבים שלו.
הדביקו לדמות הזאת תכונות אנושיות כמו כעס, עצב, אכזבה, שמחה.
חשבתי שקיימים במערכת היחסים בינינו אלמנטים של שכר ועונש, ולא פעם איימו עלינו שאם נדבר לשון הרע,
הפרנסה שלנו תיפגע.
המון שנים דיברתי בשפה הזאת. אותה שפה שנובעת מתודעת פחד.

כשנפתחתי לעולם הרוח הבנתי אמת מסוג אחר.
אז מה זה האלוקות ברוחניות האוניברסלית?
כשאנחנו מדברים על אלוהות אנחנו מתכוונים על אנרגיה אינסופית, אור אינסופי.
אין לו סוף ואין לו התחלה, אין לו מקור – הוא המקור. הוא היה הווה ויהיה.
באלוקות אין תכונות גשמיות או אנושיות.
כל ניסיון שלנו להדביק תווית אנושית לאלוקות נובעת מחוסר היכולת שלנו לקבל את העובדה שיש דברים נסתרים,
שחמשת החושים שלנו לא יכולים להבין או לקלוט.
באלוקות אין כעס, אין אכזבה, אין הצלחות, אין כישלונות, וגם מצד שני אין שמחה.
האלוהים לא יהיה מבסוט עליך כשאתה עושה דבר טוב כי אין לו תכונה אנושית, הוא לא שמח ולא עצוב.

אז מה כן יש?
יש תדר עוצמתי ביותר של אהבה.
כל התכלית של האור אינסוף, שאנו קוראים לו הבורא הוא "להיטיב עם נבראיו".
זאת אומרת להזרים אלינו שפע.
תדמיינו חלל עצום, כולו אור וזוהר ואם נתקרב אליו מעט (תודעתית) נוכל לחוות גלים של אושר, אהבה ללא תנאי.
זה התדר האלוקי.
האלוהים לא עושה לך, לא כועס עליך, לא לוקח ממך.
אתה זה שמשנה את הגורל שלך, את המציאות שלך על ידי המעשים שלך.
מעשים חיוביים יפתחו לך את צינורות השפע מעשים שליליים יסגרו לך את צינורות השפע.
ומה זה חיובי ושלילי? לא במונחים של טוב או רע כפי שאנו מכירים אלא
מעשה חיובי – מעשה בעל השפעה לסביבה שלך.
מעשה שלילי – מעשה ללא השפעה לסביבה שלך.

רובנו זורמים עם הטבע האנושי שלנו, האגו, שמבקש לקחת לעצמנו.
ומה יקרה שנתחבר לטבע האלוקי שבנו? הנתינה שלנו תהפוך מנתינה אגואיסטית שנובעת מתוך הצורך שיהיה לעצמנו טוב,
לנתינה רוחנית שנובעת מתוך הצורך להשפיע על הסביבה ממש כמו שהבורא משפיע עלינו לחיוב.

בכולנו יש ניצוץ אלוקי אבל חלקנו למדנו שיש הפרדה מוחלטת בין האלוקי לבין אני.
זאת אומרת כשאני רוצה להתפלל לכוח העליון אני הרבה פעמים ארים עיניים אל השמיים מתוך חשיבה
שהאלוקי הוא למעלה והאדם הוא למטה.
אבל ה"למעלה ולמטה" הזה זה לא פיזי, זה לא שהאלוהים יושב למעלה.
כשאנחנו אומרים למעלה אנחנו מתכוונים לחלק הגבוה שבנו, לחלק הרוחני שלנו שנמצא מעל האגו, מעל החוויה הארצית.
החלק האלוקי הזה נמצא בנו, בתוכנו, הוא נקרא הנשמה.
הנשמה שוכנת בתוך בית המקדש שנקרא הגוף שלנו.
הגוף הוא כלי שמכיל בתוכו את הנשמה ולכן חשוב לשמור על הגוף, לא להשחית אותו, לטפל בו ראוי כדי שיוכל להכיל בתוכו את הנשמה לאורך זמן ובצורה מיטיבה.
הנשמה גם נקראת הניצוץ האלוקי, והיא חלק שנגזר מתוך האלוקות.

כדי לפנות מקום לנשמה נצטרך לדבר בשפת הבורא, שפת האהבה.
כדי לצמצם ולכבות את הנשמה נדבר באמצעות השפה שהוא ממש לא מדבר – פחד, חושך.
ככל שאנחנו מפחדים יותר אנחנו נעשים פחות ופחות רוחניים, מחוברים לאלוקות.
לא סתם אנחנו אומרים ביהדות " והעיקר לא לפחד כלל" – כשאתה מפחד אתה מצמצם את משכנה של הנשמה.

מה זה לדבר אהבה?
לתת לאחר מבלי הצורך הטבעי לקבל בחזרה. בעצם לנטרל את הצורך הבסיסי שקיים בנו – לקבל לעצמנו.
כשאתה מדבר בשפת האהבה אתה מעניק לסביבה שלך ללא תנאים וללא ציפיות.
זאת מעלה רוחנית מאוד גבוהה ומעטים האנשים שמצליחים לדבר בשפת אהבה טהורה אבל כולנו יכולים לעשות השתדלות.

איפה נכנסת הדת?
הדת היא כלי בשירות הרוח.
כל דת היא מערכת של חוקים שנועדה לעזור לבני אדם לשלב רוח בתוך חומר.
יש אנשים שצריכים את המסגרת, את ההובלה, ההוראות עשה ואל תעשה והמסגרת הדתית היא זו שעוזרת להם להתחבר לתדר האלוקי.
הבעיה היא העיוותים שהאנושות יצרה לאורך הזמן.
כל דבר שהאנושות נוגעת בו ומכניסה בו את האגו היא מתכון להרס.
ואני חושבת שהרבה אנשים נגעו בדת, נתנו פרשנות, תיקנו תקנות שנובעות מתוך האגו, מתוך העצמי הנמוך
ולא מתוך תדר אלוקי גבוה ולכן היום הדת נשמעת יותר מאיימת, פחות ידידותית.

התעוררות רוחנית היא השלב בו האדם עובר מתודעת פחד, ותודעת נפרדות אל תודעה גבוהה יותר, רחבה יותר –
התודעה האלוקית.