אמונות מגבילות על כסף

רימו אותי. 
נתתי שירות ולא קיבלתי את התשלום שהגיע לי. 
בן אדם נורמלי היה ניגש ללקוח ומתעמת מולו. 
אבל אני לא נורמלית, וניגשתי אל עצמי והתעמתתי מולי. 
זאת דרך החיים שלי, הכל מתחיל ונגמר בי והבחוץ הוא רק הצצה אל נבכי נשמתי. 

אז אחרי שהרגשתי את המבוכה ואת עוגמת הנפש, חיפשתי בתוכי את התשובה לשאלה:
"איזו אמונה קיימת בי שמונעת ממני להכניס כסף אל חיי?"
איך קרה מצב שזימנתי אל חיי רמאות ושקר?
התשובות שקיבלתי צרמו לי מאוד, לפעמים אני חושבת שכבר עדיף לא לדעת. 
אבל לא באמת. 
כי לא לדעת את האמונות שתוקעות אותי זה בעצם לגרום לאותה מציאות להגיע שוב ושוב ושוב. 
אם הייתי ניגשת אל אותה בחורה ומתעמתת מולה, לא הייתי פותרת את הבעיה מהשורש. 
הייתי רק שמה פלסטר לאותו כאב נקודתי.
הבעיה היא אצלי, והבחורה? היא רק שליח שבא להאיר בי את הקונפליקטים הפנימיים. 

אז התחלתי בחקירה פנימית.
שאלתי אותי- 
האם אני מרגישה שאני מוכנה ובשלה לקבל את הכסף? 
הרי יכול להיות שבתוך תוכי אני עדיין לא מספיק בשלה כדי לצאת לאוויר העולם
ואולי זאת הסיבה שהמציאות הציבה לי מחסום. 
אבל זה לא היה הכיוון, כי הרגשתי שאני מוכנה. 
הרגשתי שעבדתי כל כך הרבה כדי להיות מקצועית ולרכוש את הידע הרלוונטי. 
אז ההשערה הזו ירדה ממני, אני ממשיכה לחפש כיוון חדש. 

יכול להיות שאני מרגישה בתוכי שלא מגיע לי כסף? 
שתיקה רועמת. 
הופ, נראה לי שעליתי על משהו. 
אני ממשיכה, 
הרי אם הייתי מרגישה שמגיע לי כסף, הייתי דורשת אותו עוד לפני בכלל שנתתי את השירות. 
הייתי מציבה מחסום בצורה אמפטית, ומבהירה שהתשלום מגיע בזמן שאני קובעת. 
אז למה לא דרשתי את זה? כי לא רציתי להתעסק עם כסף, ולמה? 

אחרי כתיבה ממושכת וחקירה אינסופית פנימה, התובנות הגיעו:

1. אני לא מרגישה ראויה לקבל כסף, ובטח לא על שירות שכל כך נעים וקל לי לעשות.

2.  בתוך תוכי אני מרגישה שאני צריכה לסבול בשביל להרוויח כסף, ושאם לא התאמצתי אז אין לי זכות.

3. כסף הוא לאנשים מתוחכמים וערמומיים בלבד ואני לא מספיק כזאת כדי להרוויח אותו. 

כמובן שכל אלו אמונות מגבילות שאפילו לא הייתי מודעת לקיומן. 
הם הסתתרו אי שם בתוך מחסן בתת המודע שלי וניהלו את חיי מבלי ששמתי לב. 
האמונות האלו הן רעל, ואם אני רוצה לנהל את חיי אני צריכה לדעת שאני משקה את עצמי ברעל.

הבטחתי לעצמי שאני אסלק מחיי את הרעל. 
והרעל הזה אפילו לא נוצר על ידי, זה רעל שעובר מדור לדור. 
כי לימדו אותנו לחשוב שבשביל כסף צריך לעבוד קשה. 
לימדו אותנו לעבוד רק בשביל כסף ולא בשביל אהבה, נתינה, השפעה. 
לימדו אותנו שהמטרה היא כסף, כשבעיניי המטרה היא נתינה בעלת משמעות, שהתוצר לוואי שלה הוא כסף. 

אני מאמינה שברגע שמעלים ומודעים לאמונות המגבילות שלנו, עצם הידיעה היא כבר 90% מהפתרון.
אז עצם העובדה שפתחתי את המחסן וגיליתי מה יש בו, זה כבר מביא לריפוי.
והריפוי הוא לא להתנגד אל אותם אמונות, אלא לקבל שהן חלק מהדפוסים שניהלו אותי. 
לזהות מתי הן מגיעות אל חיי שוב בצורה כזו אחרת, 
לחבק אותן
ולשחרר אותן,
כי אני כבר לא בוחרת בהן.